כולנו חשים כאב.
הוא לפעמים מפתיע בעוצמתו, ובדרך כלל הוא לא יהיה רצוי.
ננסה לשכח אותו, להעיף אותו, הוא לא רצוי אצלנו.
אני מתעסק המון בספורט, חודשיים אחרי שתרמתי כליה,חזרתי להתאמן.
אימונים קשים של טיפוס, ריצות, מתחים.
יום אחד, לאחר כאבים בכתפיים, החלטתי ללכת לאורטופד, וקיבלתי זריקת כורטיזום.
הכאב נעלם כלא היה.
אז המשכתי להתאמן, עליתי עליית כוח, ועוד אחת, ובשלישית שמעתי קליק.
כשירדתי מהמתח, הבנתי כמה טעיתי, היד נשארה במקום, ולא הסכימה לזוז.
באותו רגע נפל אסימון- הכאב שמגיע לך-תקשיב לו טוב.
תהיה חבר שלו-הוא החבר שלך,וביחד תגיעו הכי רחוק שאפשר,
כאב פיזי, וכמובן כאב נפשי.
החלטתי שכל כאב שיגיע אליי-אקבל באהבה, אשמע אותו, אחקור אותו, ואפתור את הבעיה.
לפעמים הוא לא נעים, לפעמים הוא מגיע לא בזמן, לפעמים הוא לא דופק בדלת.
אבל הוא תמיד יהיה מאוד מדויק, ואם מקשיבים לו טוב- מגיעים לבסיס הפיזי של הכאב, ולעיתים לבסיס הנפשי.
קיבלנו גוף מדהים במתנה , שנותן לנו רק טוב כל החיים- צריך להקשיב לו לשמוע את ליבו.
קיבלנו נפש מדהימה, כשהיא כואבת רצוי להבין מה המקור הכי עמוק של הכאב.
וצריך להחזיר להם אהבה כל יום, הם מובילים אותנו כל רגע יד ביד.
הכאב מודיע בדיוק מה אסור לעשות, ומצפה שנשמע קול פנימי שמוביל לשורש הבעיה, ופותר.
אני אישית פתרתי את הבעיה,ובנוסף משקיע המון בלתחזק, ולאהוב אותו.
כשמגיע כאב-הוא מיישר אותי לנקודה הפיזית והנפשית הכי הכי מדויקת שאני צריך להגיע.
אני אומר תודה על דברים טובים, אבל גם מברך את הכאב שמגיע.
הכאב הוא כ"אב" בשבילי ממש כמו אבא, שלפעמים מהצד נראה שמכאיב לילד, אבל המטרה שלו היא שהילד יגיע למקום הכי טוב בעולם.
